הרצליה סיטי - חבל על הפנאי

"שלום תלמידים, השיעור שלנו הערב יעסוק במשבר הכלכלי ובעושק העם האמריקאי בידי הבנקים. חומר עזר מומלץ - "דוקטרינת ההלם" יימכר בכניסה לאולם, צפייה מהנה וחשוב מכך - מרחיבת אופקים. בעצם, קודם כל -תהנו.. אממ .. טוב, לא ממש החלטתי מה יותר חשוב.. " .

אם "קפיטליזם :סיפור אהבה" סרטו של מייקל מור, היה מועבר כשיעור בבית הספר, כך הוא היה נפתח.

בסרטו החדש בא מור ללמדנו על המשבר הכלכלי שפקד את ארה"ב, שורשיו ותוצאותיו. להלן ראשי פרקים:

פרק א': האם יצר הקפיטליזם רע מנעוריו?
בראשית דרכו עמד הקפיטליזם, לפחות על פי מור, בסימן של שוויון. המוטו היה - "תעבוד קשה, תצליח!" וכל אחד יכול היה להגשים את החלום האמריקאי.

שנות ה-70-50 באמריקה היו שנים של צמיחה כלכלית, התפתחות הבורגנות והפרוורים, השפע שנוצר שירת את דור ה"בייבי בום" שלאחר מלחה"ע השנייה. על פניו השיטה עבדה וכולם היו מרוצים.

אלא שהחל משנות ה-70 המצב השתנה, הקפיטליזם נהיה חמדן, אנשי המעמד הבינוני התמודדו עם הרעה מתמדת בתנאיהם ועבדו קשה יותר כדי להגיע לאותה רמת חיים לה הורגלו. המוטו השתנה ל-"תעבוד ממ-ש קשה, אולי תסגור ת'חודש". הפיתרון אליו פנתה הבורגנות האמריקאית היה אשראי, מין קסם כזה - קנה היום שלם מחר.

ובזמן שמעטים הרוויחו הרבה ורבים הרוויחו מעט, הלכו וגדלו הפערים הכלכליים בחברה, שורשי המשבר הנוכחי, לטענת מור, נעוצים בפערים אלה שהמשיכו להעמיק עד ימינו.

הקפיטליזם הרע והמושחת, אי השוויון, קריסת האיגודים המקצועיים על ידי מדיניות מכוונת של ציר רשע פיננסי, כל אלה על פרטי פרטיהם יכלו להיות עוד מסכת עובדות יבשות שיכולנו לשמוע ממקורות אחרים, אך מור מפיח בהם חיים באמצעות הומור, עריכה קצבית ובעזרת שילוב של צילומים עכשווים עם קטעי ארכיון, פרסומות נאוויות מה-50, סרטוני יו-טיוב ועוד.

פרק ב': דבר אליי בפרטים אהובי
לא אומר שיצאתי מומחית בנושא המשבר הכלכלי שפקד את ארה"ב, לא תמיד הצלחתי לעקוב אחר מבול הפרטים השוצף, הייתי שמחה לו מור היה מאט בנקודות מסויימות את הקצב ומוותר קצת על המראה הקליפי-צעיר לטובת הבהרת תהליכים באופן קצת יותר ליניארי.

לא בכדי זכה הדוקו-אקטיביסט, בצד תשבוחות ופרסים על סרטיו, גם לביקורת חריפה הגורסת כי הם מגמתיים, חד-צדדיים ונטולי אובייקטיביות. מור מעורב רגשית ביצירתו, שנים שהוא עושה סרטים ומחבר ספרים בהם הוא מתבטא בחריפות על נושאים שמטרידים אותו (גלובליזציה ותאגידים, אגודת הרובאים הלאומית וכמובן ג'ור'ג. וו. בוש).

בדברי הפתיחה שנשא פרופ' דני גוטווין מטעם המכללה החברתית-כלכלית, שבחסותה נערכה ההקרנה, דובר על הזווית ממנה מור יוצר, "מור מרבה להראות את הצד של הקורבנות" ואכן הסרט רווי עדויות וראיונות עם עובדים שפוטרו, משפחות שנזרקו מבתיהן לאחר שקרסו תחת נטל משכנתא מיותרת, אנשים שגילו כי מקום העבודה של יקירם גזר קופון ממותו באמצעות ביטוח חיים שנרכש על שמו ועוד ועוד.

עם כל סיפור עצוב הלך ונצטייר הקפיטליזם כמפלצת תאבת בצע שאינה יודעת שובע או מוסר.

פרק ג': שיעור או בידור?
"קפיטליזם: סיפור אהבה" הוא סרט שמצליח במידה לגשר על פערים בין הפרטים היבשים לקהל הרחב מבלי שיזדקק לתואר בכלכלה או מדעי החברה, הוא נותן לסטטיסטיקה פרצוף, ולאנשים הפשוטים שנפגעו מכל העסק במה לספר עליה את סיפורם האישי, והכל בשפה קולחת ובאופן שכביכול לא מעמיס על הצופה על אף כבדות הנושא.

אך דווקא הקלילות, הקליפיות וההומור שנוטה לעיתים למכנה הנמוך, מותירים אותי קצת תלויה באוויר. מור אמנם מצביע על העוולות, מנופף באצבעות מאשימות ודורש שינוי, אך לא מציע פיתרון קונקרטי.

הוא זורק את הצופה אחורה בזמן, להתרפקות נוסטלגית ובו בזמן לעתיד, בו הוא מקווה יחול שינוי מהכיוון הפוליטי, "על מנת לבטל את השיטה הקיימת יש להתארגן באופן פוליטי" מזכיר לנו מור את חזון רוזוולט בדבר התאגדויות פועלים.

מצד אחד - מתלהם, צדקני וכבד משקל ומצד שני - קליט ולהמונים, מור רוצה להיות דוקומנטריסט רציני אך גם לבדר. שני דברים אלה לא תמיד יושבים טוב אחד עם השני.

דבר נוסף שבלבל אותי היה קהל היעד אליו מור מכוון, אל מי הוא פונה? הרי מור ידוע בדיעותיו ופועלו, אם כן, סביר שמי שילך לסרטיו תומך באותן דיעות. מצד שני עצם הסיכוי להגיע ל"קולות הצפים" ולהבהיר להם קצת יותר על הנושא מצדיק את עשיית הסרט.

סוף דבר: כי ידע הוא כוח?
הקרנת "קפיטליזם:סיפור אהבה", מעבר להיותה טרום בכורה, היא גם המפגש השלישי בסדרת "אקטיביזם בקולנוע" מטעם המכללה החברתית-כלכלית. מפגשים אלה אינם שיתוף הפעולה הראשון בין המכללה לסינמטק חיפה, מזה כמה שנים שמקיים הסינמטק הקרנות המלוות בהרצאות מטעם המכללה בנושאי חברה, כלכלה, איכות סביבה ועוד.

בעידן בו הסרטים לרוב מסחריים ובתי הקולנוע הולכים ונעלמים לטובת מפלצות אזוריות מרובות אולמות זהו שת"פ מבורך.

"ידע הוא כוח!" מצהיר סלוגן המכללה, האם סרטו של מור מממש אימרה זו?

האם אענה לקריאתו בסוף הסרט להצטרף אליו למאבק בבנקים המושחתים? סביר להניח שלא. אך ייתכן שעיניי יפקחו מעט יותר. "סחר הוגן", "זכויות עובדים" ונושאים נוספים לא חייבים להיות לי זרים.

הכוח שלנו טמון בהיותנו קהל יעד - צרכנים, וככאלה אנחנו לא חייבים להישאב לסחרחרת הקניות או להיתקע בבועה פיננסית, אנחנו יכולים לצרוך בתבונה, לקרוא את האותיות הקטנות, לדעת קצת יותר על הכסף שלנו ועל הזכויות שלנו. כי כסף הוא כוח, מכאן שאם נדע עליו יותר, נתחזק.

מור מסיים את סרטו בנימה של אופטימיות, תקווה כי העתיד, הדמוקרטיה ואובמה יביאו שינוי. כי צריך סוף טוב, בכל זאת... סרט אמריקאי.

הסרט מוקרן בסינמטקים ברחבי הארץ - עיקבו אחר הפרסומים