פיטר (רוברט דאוני ג'וניור) ואית'ן (זאק גליפיאנקיס) נפגשים במקרה בשדה התעופה ומאותו הרגע מתגלגלת שרשרת אירועים מטורפת, שתחילתה בכך שפיטר ואית'ן מסולקים מהטיסה שלהם מאטלנטה ללוס אנג'לס ונכנסים לרשימה השחורה של נוסעים שאינם מורשים לטוס יותר. כתוצאה פיטר, שכל חפציו האישיים (כולל הארנק וכל מסמכיו המזהים) כבר בדרכם ללוס אנג'לס, נאלץ לצאת למסע ברכב שכור עם אית'ן על מנת שיוכל להגיע הביתה במהירות האפשרית, ללידת ילדו הראשון.

פיטר הוא אדריכל, טיפוס רציונלי, שיפוטי ותמיד בשליטה, שהקווים הישרים המאפיינים את מקצועו משקפים את אופיו הישר והנוקשה. אית'ן טרמבלי הוא שחקן "וונאבי" שנוסע להוליווד כדי להצליח, טיפוס חברותי המנסה להתחבב על אנשים אך המוזריות שלו והרגליו יוצאי דופן, בלשון עדינה, הופכים את הפן הידידותי שלו ללא רלוונטי מאד מהר. שתי דמויות אלו, הפכים בכל משמעות המילה, נאלצים לבלות יחד על מנת להגיע ליעדם אך ההתנגשות הבלתי פוסקת באישיותם, הופכת את המסע לאתגר רציני ומלא חוויות.

סיפורי מסע כמו בסרטים "תלמה ולואיז" ו"איש הגשם", נועדו לגרום לדמויות להתפתח, להיות אנשים טובים יותר, להבין מי הם באמת. בסרט מסע זה קשה להבין איזה התפתחות יכולה לעבור על הדמויות ברמה האישית כשדמות כמו אית'ן גורמת לכל אדם שפוי להפוך לחניבל לקטר תוך שניות, או שהוא כל כך הזוי שמשפט כמו "dad, you were like a father to me" מפיו יכול להישמע הגיוני.

למרות כל זאת, אנו מבינים כי המסע הוא, עבור פיטר, מסע לאבהות. פיטר אשר ממתחילת הסרט מגלה פתיל קצר, חוסר סבלנות ורצון להיות בשליטה מתמדת, עובר מסע קשה עם ילד מגודל אשר מעביר אותו קורס חונכות במשמעות של להיות הורה.

חוסר הסבלנות של פיטר לילדים מופיעה בסצנה בתחילת הסרט. הוא ואית'ן עוצרים לקנות סמים לאית'ן מעקרת בית פלוס ילדים (ג'ולייט לואיס) שמבקשת מפיטר לשמור על ילדיה בזמן שהם עוסקים בענייני הרוקחות (הסרט מתכתב עם בעיית הסמים של רוברט דאוני ג'וניור בחייו הפרטיים. דמותו בסרט היא אנטי סמים וחווית הסמים הראשונה שלו היא עם אית'ן כשהוא מעשן פסיבי של מריחוואנה שגורמת לו לטריפ רציני ומוסיפה לאפקט הקומי של הסרט). הילדים, מרגיזים ככל שיהיו, מוציאים את פיטר משלוותו והוא מחטיף לילד אגרוף בבטן ומאיים עליו לשתוק ולא לספר לאף אחד. התנהגות מפוקפקת למדי של הורה לעתיד.

אית'ן, שאיבד את אביו לא מזמן ומסתובב עם אפרו בתוך קופסת קפה, גורם לפיטר, שעומד להיות אב לראשונה, להפוך לאבא שלו לכמה ימים. כל התלאות שאית'ן מעביר את פיטר (לא אפרט על מנת לשמור על האפקט הקומי, אבל היו כמה מאתגרים), הסבלנות והסלחנות שפיטר צריך להפגין כלפיו הם בדיוק התכונות שהורה צריך לגלות כלפי ילדו, שלא משנה כמה טעויות הוא יעשה או כמה מרגיז הוא יהיה, תמיד תאהב אותו ללא תנאים.

הסרט חביב, רוברט דאוני ג'וניור הוא שחקן שלא משנה איזה תפקיד הוא מגלם, עושה זאת על הצד הטוב ביותר וכך גם בסרט זה. זאק גליפיאנקיס, הוא המתולתל הקומי התורן, המגלם את אותה הדמות כמו ששיחק בסרט "האנגאובר" (בדרך לחתונה עוצרים בווגאס). הוא עדיין מצחיק אך אורך חיי הדמות הספציפית הזאת עומד להתקצר אם לא יתחיל לגוון קצת. קומדיה מוצלחת למדי מבית היוצר של "האנגאובר", לא מצחיקה כמו קודמתה, אך עושה את העבודה.

אל תלחצי, אני בדרך
Due date
ארה"ב, 2010

ז'אנר - קומדיה
אורך - 100 דקות
מוסר השכל - תסתכל בקנקן ולא על מה שיש בו

במאי - טוד פיליפס
מפיק - פיליפס ודן גולדברג
עורך - דבורה ניל פישר
שחקנים - רוברט דאוני ג'וניור, זאק גליפיאנקיס

הסרט מציג בבתי הקולנוע ברחבי הארץ החל מ-2.12.2010