אני אוהבת לאכול עם העיניים לא פחות ממה שאני אוהבת לאכול עם הפה, וכשמביאים לי מדריך לטיול אוכל עם צילומים מרהיבים כשל אייל טואג - אני מרוצה. עוד לפני שבדקתי את התוכן, כבר נהיה לי חשק לצאת מהבית ולשים פעמיי אל "גינת המטבח" בראש פינה כדי לטעום מפלטת הגבינות ומהמאפים המיוחדים.

אולי בעצם עדיף ללכת לבדוק את הגבינות של שי זלצר בחוות עיזי הר איתן. אוף, קשה להחליט. אפילו המתוקים של נצרת, לא ממש הסגנון שלי, מגרים פתאום את בלוטות הטעם בזכות הצבעוניות המרהיבה הניבטת אליי מדפי הכרומו המשובחים.

לאכול בחוץ - לא תמיד אני אוהבת את זה. לפעמים אני חושבת לעצמי שהמתכונים שלי יותר טעימים (ממש פלא, מדובר במתכוני מסעדות).

אבל האמת היא שאוכל הוא יותר מאוכל, הוא גם חוויה, וזה בדיוק מה שמציע "מסע קולינרי" של חיליק גורפינקל. מסעדות, בתי קפה, חומוסיות, גלידריות, כל מקום ששווה לעצור בשבילו ולהתענג.

הספר נפתח עם זיכרונות קולינריים מפלאפל מבורך, שעליו נכתב כי "הוא עומד שם עד היום" - אז צריך לדייק ולומר שמבורך המקורי זכה למתחרה שקרא לעצמו "מבורך המקורי" ושהמקורי-מקורי החליף ידיים כל כך הרבה פעמים שעכשיו כבר לא נותר כמעט שום דבר מהמקור. אבל למה להלין על זיכרונות, כשיש כל כך הרבה מציאות בהווה.

תחנות הצטיידות
* מה שמצא חן בעיניי, קודם כל, הוא שגורפינקל הצליח למצוא פנינים ליד הבית של ההורים שלי, שאפילו לא ידעתי שהן קיימות. למשל בית חנקין - קפה אולגה, השוכן במבנה משופץ שנבנה ב-1936, "מעל מפרץ בנימין בחוף ים שכוח אל". לדברי גורפינקל אפשר לאכול את אחת מארוחות הבוקר הטובות בארץ, ותאמינו לי, כלומר לרמב"ם: ארוחת בוקר היא הארוחה החשובה ביום.

* דוגמה אחרת היא ויולט, הממוקמת בבית קטן עטוף קיסוס ירוק במושב אודים. נכון שלא זול שם, ואין הרבה מנות לצמחונים, אבל נראה לי שמדובר בקסם של מקום. יש גם המלצה על מקום שאני מכירה כבר 12 שנים לפחות - טוני אייס ברחוב הרצל בנתניה, ואני מצטרפת להמלצה בכל פה. ואם זה כך קרוב לבית, אפשר להיות בטוחים שגם רחוק יותר מחכות "מציאות" הצלחות.

* רשמתי לעצמי לדגום את "משק ברזילי" שבמושב ירקונה - אוכל בריא וגם טעים זה לא הולך ברגל, הפעם הכמעט יחידה שמצאתי אותו היתה ב"בריבה" בנמל תל אביב. דווקא היא לא במומלצים התל אביביים, שהם רבים מספור - אחרי הכול, תל אביב היא לא רק מרכז תרבותי אלא גם מרכז קולינרי. בחלקם הלא מבוטל כבר ביקרתי, בחלקם (ג'וז ולוז) אני לא מבינה איך עדיין לא ביקרתי.

* בירושלים אני רוצה לבדוק את הגינס וקציצות הפראסה של בארוד (יפו 31, חצר פיינגולד). אולי אעצור בדרך בנטף, במטבח של רמה (צריך לבדוק מה יש לצמחונים חוץ ממנות ראשונות. ברוב המקומות גורפינקל לא מפרט כמעט בכלל על האוכל, אלא כותב יותר על האווירה, האנשים והעיצוב).

* הפתעת הספר: פאב המוזה בערד. נראה כמו מקום אגדי, שחייבים לבקר בו לפחות פעם בחיים. כלומר בפעם שלא לוקחים את הטיסה לאילת או לסיני - לעצור כאן. ואחר כך בחוות קורנמל. אולי קפיצה קטנה לפונדק נאות סמדר?

ה צ י ל ו !

איזה מבחר אדיר יש בארץ הזו. ואני חשבתי שהיא קטנה ועם שפם.

מסע קולינרי מאת חיליק גורפינקל. הוצאת מפה, 2009. 248 עמ'